מקור הזכוכית במסופוטמיה בין המאות ה-25 וה-23 לפנה"ס, אך השימוש הנרחב בה החל רק לאחר המאה ה-16 לפנה"ס. ההתפתחות המהירה של תעשיית הזכוכית המצרית התרחשה בסביבות שנת 1500 לפני הספירה. במאה ה-1 לפני הספירה, טכנולוגיה חדשה, ניפוח זכוכית, צמחה במה שהיא כיום סוריה. בסביבות שנת 50 לפני הספירה הופיעה ניפוח זכוכית בסוריה הרומית ובארץ ישראל. שיטה זו הייתה נוחה יותר, הפחיתה משמעותית את העלויות ושיפרה באופן דרמטי את יעילות הייצור. לאחר שפותחו, מוצרי זכוכית הפכו מיידית מפריטי יוקרה{11}מתקדמים למוצרי בית מעשיים.
במאה ה-10 הפכה ונציה למרכז מסחר, ותעשיית הזכוכית שלה הוקמה. בשנת 1291 החליטו השליטים הוונציאנים להעביר את כל בתי המלאכה לזכוכית ואומנים המיומנים בייצור זכוכית למוראנו, אי קטן בים התיכון בשטח השיפוט הוונציאני. בתחילת המאה ה-14, הוונציאנים ציפו את גב הזכוכית בנייר כסף וכספית, ויצרו מראות מחזירות מאוד. כלי זכוכית הופיעו מאוחר יחסית בסין; זכוכית אמיתית הופיעה לראשונה בסוף תקופת האביב והסתיו ובתקופת המדינות הלוחמות המוקדמת. עם שליחותו של ג'אנג צ'יאן לאזורים המערביים בתקופת שושלת האן ופתיחת דרך המשי, טכנולוגיית ניפוח הזכוכית עברה חדשנות ופיתוח, והניעה את תעשיית ייצור הזכוכית העולמית לפופולריות רבה.
מוזיאון העיר טאי-יואן מכיל זכוכית מגזעית של שושלת צ'י הצפונית. ניתוח לא-הרסני באמצעות טכנולוגיה מודרנית הראה שזכוכית זו היא זכוכית טיפוסית מסוג אפר סאסאני-, מה שמספק ראיות חדשות לכך שזכוכית סאסאנית נכנסה לארצי לאורך דרך המשי. בשנות ה-70, צוות מחקר במזרח גרמניה פיתח זכוכית שיכולה לעמוד בפני פגיעות גבוהות במיוחד. בשנות ה-80, זכוכית המותג "שנגחאי" משובצת בסגנון מונדריאן -בסגנון אדום, לבן ושחור נראתה לעתים קרובות במהלך חגים וביקורים אצל קרובי משפחה.
